קבלה חלקית של עתירה לעיין בחומרי חקירה וחוו"ד פסיכיאטריות

השופט שאול שוחט:

1.      נגד המשיב 2 (להלן: " הנאשם") הוגש ביום 10.6.07 כתב אישום המייחס לו גרימת מותה של שכנתו, גב' אסתר לוין ז"ל (להלן " המנוחה"), שהתגוררה באותו הבניין.

2.      המבקשים 1-2 הם ילדי המנוחה. המבקש 3 הינו בעלה של המנוחה.

3.      לאחר שהנאשם השיב לכתב האישום והחלה פרשת התביעה פנה בא כוחו וביקש, כי ביהמ"ש יורה על קבלת חוו"ד פסיכיאטרית לצורך בחינת מצבו הנוכחי של מרשו ויכולתו לעקוב אחר הליכי המשפט. ביהמ"ש נעתר לבקשתו (ר' פרוט' ישיבת יום 2.11.08).

4.      חוו"ד מב"ן הוגשה ביום 11.12.08 וממנה עלה כי הנאשם אינו כשיר, מחמת מצבו הנפשי הנוכחי, לעמוד לדין. המשיבה 1 ( להלן: " המאשימה") הודיעה כי היא מקבלת את חוות הדעת (הודעה מיום 15.1.09).

5.      לאור האמור לעיל הורינו, בהחלטה מיום 17.5.09, על הפסקת ההליכים נגד הנאשם, בהתאם לסעיף 170(א) לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב] התשמ"ב-1982 ועל אשפוזו בבית חולים, בהתאם לסעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א -1991. באותה החלטה מנומקת נדחתה גם בקשת הסנגור לברר את אשמת מרשו, חרף העובדה שנקבע כי אינו מסוגל לעמוד לדין, לצורך הוכחה כי הוא היה חולה בשעת מעשה (סעיף 34א' לחוק העונשין) ויש להכריז עליו כלאו בר-עונשין. בעקבות דחיית בקשת הסניגור בעניין זה הגיש האחרון ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון. הערעור נקבע לדיון ליום ה-31.5.2010. (דברי ב"כ הנאשם בישיבת יום 15.7.09).

6.      ביום 18.5.09 הגישו המבקשים 1-2 בקשה לקבלת חומר החקירה וחוות הדעת הפסיכיאטריות בעניינו של הנאשם. המבקשים 1-2 מציינים בבקשה, כי החומרים המבוקשים נדרשים לצורך שקילת הגשה של תביעה אזרחית וכן לצורך "הגנה על המבקשים והתמודדותם אל מול המשיב (הנאשם ש.ש.) בוועדות הפסיכיאטריות" (ס' 3 לבקשה).

ביום 4.6.09 פנה המשיב 3 במכתב-בקשה שמוען לבית המשפט ובו עתר אף הוא לקבל לידיו את " הפרוטוקולים, את חוות הדעת הפסיכיאטריות בהווה, בעבר וכל חומר אחר שיסייע בידי לתביעה האזרחית".

7.      ב"כ הנאשם מתנגד באופן גורף לבקשות המשיבים (תגובה מיום 24.6.09). ב"כ המאשימה התנגדה כי המבקשים 1-2 יקבלו לידיהם את החומר המבוקש על ידם, הסכימה כי יותר להם עיון בחומר, וסייגה הסכמה זו רק לגבי " חומר שאינו פוגע בזכות הנאשם לפרטיות (לדוג' חווה"ד הפסיכיאטריות)" (תגובה מיום 20.5.09). באשר לבקשת המבקש 3 לקבלת חווה"ד הפסיכיאטריות חזרה ב"כ המאשימה על התנגדותה להעברת החומר מאותם טעמי התנגדות הרלוונטים לבקשת המבקשים 1-2 ובאשר לבקשתו לקבל לידיו פרוטוקולים של הדיון הודיעה ב"כ המאשימה כי מאחר שקיימת אפשרות כי המשפט יחודש והמבקש יוזמן לעדות ע"י הסניגור - היא מתנגדת לבקשה ( תגובה מיום 7.6.09).

8.      בישיבת יום 15.7.09 התקיים דיון בבקשות במעמד הצדדים כולם. ב"כ הנאשם נותר איתן בעמדתו כי יש לדחות את הבקשות. ב"כ המאשימה הודיעה כי היא מוכנה שהמבקשים כולם יקבלו לעיון, אך לא לצילום או העתקה, את חוות הדעת הפסיכיאטריות.

דיון

המבקשים 1-2

9.      בקשת המבקשים 1-2 מושתתת על שני אדנים: האחד , הצורך בחומר החקירה וחוות הדעת לצורך תביעה אזרחית שאותה שוקלים הם להגיש. השני , לצורך "הגנה על המבקשים והתמודדותם אל מול המשיב בוועדות הפסיכיאטריות" (ס' 3 לבקשה).

אפתח בטעם השני, היות ורק הטעם הראשון משותף למבקשים כולם.

המבקשים 1-2 מדגישים בבקשתם את מעמדם כנפגעי עבירה, כמשמעות מושג זה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן: " חוק זכויות נפגעי עבירה"). לגישתם - קיימת בידם הזכות לקבל את החומר המבוקש (חומר חקירה וחוות דעת פסיכיאטריות בעניינו של הנאשם) מכוח חוק זכויות נפגעי עבירה שהכיר בהם, נפגעי העבירה, כבעלי זכויות מיוחדות בהליך הפלילי (ס' 13 לבקשה). לטענת המבקשים משהופסקו ההליכים כנגד הנאשם ומנקבע, כי אינו כשיר לעמוד לדין והוא אושפז - " קם הצורך של המבקשים להיעזר בחומרים המדוברים לצורך התמודדות על טענותיו העתידיות של הנאשם בפני וועדה פסיכיאטרית שתתכנס אחת לחצי שנה בעניינו" וללא החומר המבוקש לא יוכלו " להציג את עמדתם בצורה האופטימאלית ביותר" דבר שיגרום לסכנה לחייהם (ס' 3,12,13 לבקשה).

לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ככל שהיא נשענת על טעם זה שפורט תחת הפרק "הצורך בהגנה על המבקשים" - ללא בסיס משפטי וללא נימוקים מהותיים. ואבהיר: חוק זכויות נפגעי עבירה מקנה למבקשים, כבאים בנעליה של המנוחה (ס' 22 לחוק), זכות לקבל מידע על ההליך הפלילי (בכפוף לסייגים. ר' ס' 8 לחוק), זכות לעיין בכתב האישום (בכפוף לסייגים. ר' ס' 9 לחוק) וכן זכות לנוכחות בדיון הנערך בדלתיים סגורות (בכפוף לסייגים. ר' ס' 15 לחוק). החוק לא מונה בין זכויות נפגע העבירה את הזכות לעיין בחומר שהוגש לתיק בית המשפט וזכות זו לא נלמדת, באופן משתמע, מזכויות נפגעי העבירה שמניתי לעיל (לרבות מן הזכות לנוכחות בדיון. השווה ס' 5 לפסק דינו של השופט גולדברג בע"פ 7528/95 פנחס הלל נ' מדינת ישראל , פ"ד נ (3) 89). גם אם אין לומר, כי הזכויות המפורטות בחוק זכויות נפגעי עבירה, שנועד לאפשר מעורבות נפגעי העבירה בהליך הפלילי, מהוות רשימה סגורה וכי החוק קובע הסדר שלילי באשר לזכות העיון בחומרים שהוגשו לבית המשפט במסגרת ההליך הפלילי - וראו לענין זה בג"צ 4792/09, פלסטין מעאלי ואח' נ' פרקליטות מחוז מרכז ואח' (פורסם בנבו), הקובע, כי אין לקרוא אל חוק זכויות נפגעי עבירה, אלא את מה שיש בו - הרי אם קיימת מכוח החוק זכות עיון בחומרים שהוגשו בפני בית המשפט (ומותיר אני סוגייה זו בצריך עיון) צריכה היא להגשים את תכליתו של החוק. כך לדוגמא, חוק זכויות נפגעי עבירה מקנה בידי נפגעי העבירה זכות להביע עמדתם ולהשפיע על קבלת החלטות מסוימות במסגרת ההליך הפלילי- לעניין עיכוב הליכים (ס' 17 לחוק), הסדר טיעון (ס' 17 לחוק), דיון בפני ועדת שחרורים (ס' 19 לחוק) וחנינה (ס' 20 לחוק). ניתן להניח כי אם לצורך שכזה יפנה נפגע עבירה בבקשה מנומקת לבית המשפט לעיין בחומר מסוים שהוגש בפניו על מנת שיוכל להביע את עמדתו (לפי זכותו הקנויה בחוק זה) בצורה מושכלת - תוכל בקשתו להיות נסמכת על החוק ותכליתו ובית המשפט ישקול את הבקשה, אם כי לא בהכרח ייעתר לה (ראו בג"צ פלסטין הנ"ל, בו נדחתה בקשתם של המבקשים, נפגעי עבירה, לעיין בחומר החקירה לצורך גיבוש עמדתם להסדר טיעון).

בעניננו, חוק זכויות נפגעי עבירה לא מקנה בידי המבקשים זכות להיות נוכחים או להשמיע טענותיהם בפני ועדה פסיכיאטרית שתדון בעניינו של הנאשם. זאת ועוד - למבקשים, כנפגעי עבירה לא קמה זכות כזו אף מכוח החוק לטיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 אשר מקנה למי שאינו החולה, קרובו או בא כוחו, אך זכות לבקש להשמיע טענותיהם בפני הועדה הפסיכיאטרית וההחלטה אם להתיר זאת נתונה לשיקול דעתה של הוועדה " אם לדעתה הם נוגעים לענין" (ס' 26(ג) לחוק לטיפול בחולי נפש). בשלב זה, כפי שעולה מן הבקשה ומפרוטוקול הדיון האחרון, טרם קיבלו המבקשים היתר מן הועדה הפסיכיאטרית להשמיע טענותיהם ומכל מקום לא הוצג בפנינו היתר שכזה (ס' 12 לבקשה; עמ' 175 לפרוט'), כך שהבקשה , ככל שנסמכת היא על הוראות החוק לטיפול בחולי נפש, מוקדמת.

10.  הטעם המרכזי (והראשון בסדר) לבקשת המבקשים 1-2 לקבלת החומר הינו לצורך שקילת הגשת תביעה אזרחית כנגד הנאשם או אחרים. מן הבקשה לא ברור כנגד מי שוקלים המבקשים1-2 להגיש תביעה אזרחית אך ב"כ המבקשים 1-2 הבהירה בדבריה בישיבת יום 15.7.09, כי רק לאחר עיון בחוות הדעת הפסיכיאטריות יוכלו לדעת אם קיימת להם עילת תביעה כנגד הנאשם ו/או אחרים (ר' עמ' 175 ש' 6-8 לפרוט').

ההלכה המנחה בסוגייה היא ללא ספק זו שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בע"פ 7528/95 פנחס הלל נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (3) 89 (להלן: " פרשת הלל"). מפרשת הלל למדנו, כי עניינה של משפחת הקורבן להיפרע על נזקיה עקב מות המנוח - אינטרס לגטימי הוא, אלא שמול אינטרס זה עומדת זכות ההגנה על הפרטיות של הנאשם המעוגנת בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981. בפרשת הלל סברה דעת הרוב (השופטים מצא וקדמי), כי האינטרס של משפחת הקורבן לעיון בחוות הדעת הרפואית המתייחסת למצבו הנפשי של הנאשם, לצורך בחינה אם לפתוח בהליכים משפטיים אזרחיים גבר באותן נסיבות על הפגיעה בפרטיותו של הנאשם. השופט גולדברג, בדעת מיעוט, שקל את אותם השיקולים שהנחו את דעת הרוב, אך סבר כי באיזון ("האנכי" לגישתו), בין ההגנה על הפרטיות של הנאשם לבין עניינה של משפחת המנוח לקבלת המידע, נוטה מאזן הנוחות לעבר העדפת זכות הנאשם לפרטיות.

לאחר ששקלתי את השיקולים שהנחו את בית המשפט העליון(הן דעת הרוב והן דעת המיעוט) בפרשת הלל, תוך יישומם על נסיבות המקרה עסקינן, סבורני, כי במקרה דנן יש להעדיף את האינטרס הלגטימי של המבקשים 1-2 לבחון את הנתונים הרלבנטיים לצורך הגשת תביעה אזרחית על פני הפגיעה בפרטיות הנאשם וכפועל יוצא להתיר את העיון בחוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו בעניינו של הנאשם.